"אנשים לא יוצאים מכאן כמו שהם נכנסים"
מאת: דמיטרי שטוחין.
יורם לוינשטיין משנה חיים של אנשים כבר מ-1981, ולא מעט פעמים הוא שואל את עצמו בשביל הוא צריך את זה. גם אנחנו רצינו לדעת, ושמענו דברים מרתקים של אדם שלא מפחד להגיד מה צריכים שחקנים אמיתיים
זה כיף לכתוב כתבה על יורם לוינשטיין מכמה סיבות, שאת רובן תבינו בהמשך הכתבה. אבל הסיבה הראשונה היא כי ככה יוצא לי לדבר עם יורם, והוא איש שיחה נהדר ומעניין. ורק המלצה - שאם מישהו חושב ללמוד משחק אז אצל יורם זה הכי כדאי. אבל כדאי שתדעו כמה דברים: קודם כל, לפני הכל אצל יורם זה משמעת, וזה מגיע אפילו לפני הכישרון שיש לכם - אתם צריכים לבוא כבר תרבותיים, אינטליגנטיים ולעמוד בזמנים. דבר שני, צריך לזכור שחוץ מהבית ספר שלו, הוא גם לימד בבית צבי, בניסן נתיב ואפילו עשה סדנאות בבית, ככה שהוא מכיר גם בתי ספר אחרים.
אבל מספיק עם ההקדמה, בואו נדבר קצת עם האיש ונשמע מה שיש לו להגיד.
אז איך הבאת את בית הספר למעמד ולרמה כזו?"
"אני תמיד נמצא בסביבה של אנשים טובים, ויחד איתם הצלחתי. שיתפתי אותם בבנייה של בית הספר, והניהול שלו הוא אף פעם לא יחידני. אנשים עזרו לי להגיע לאן שאני היום".
כמה חשיבות יש לכישרון של הסטודנטים?
"אני לא יכול ללמד כישרון, זה הדבר שאיתו צריך לבוא מהבית. אני יכול לדוג אנשים כישרוניים, לתת להם כלים, מסגרת ומשמעת, וללמד אותם איך להשתמש בכישרון שלהם. משמעת זה דבר מאוד מאוד חשוב, ואני יכול רק לשמוח שאנשים נהנים לעבוד עם שחקנים שלנו אחרי שהם מסיימים פה את הלימודים".
אז אתה מאוד מקפיד על משמעת?
"שחקן לא יכול להיות טוב במה שהוא עושה, אם אין לו משמעת וגבולות. אני מלמד הרבה משמעת וטכניקה, אבל אחרי שהם יוצאים מבית הספר יש להם משמעת משל עצמם. אני רק תחנה בחיים שלהם - שלוש שנים בלבד".
אחד הדברים המעניינים בבית הספר הוא המיקום שלו בשכונת התקווה שבדרום תל אביב הידועה כבעייתית. למה בחרת להיות דווקא שם?
"התאהבתי במקום הזה ובאנשים שחיים כאן, וידעתי שזה מה שאני מחפש. למרות שהמקום היה מלא נרקומנים, והבניין היה צריך לעבור שיפוץ מהיר כי הכל היה במצב גרוע, השכונה קיבלה אותנו יפה מאוד עד כדי כך שזה הפתיע אותי. אנשים באו עם אוכל, חום והמון מצב רוח טוב, והם שומרים עלינו עד היום.
"תמיד היה כאן מעבר של תרבויות, וגם היום עם הפליטים, יש הרבה עושר תרבותי. המקום מזכיר לי את הילדות שלי, והוא רק גדל וגדל כאן. אנחנו רק מרוויחים מהשכונה, וגם השכונה מרוויחה הרבה מאיתנו".
איזה פעילויות יש לכם עם תושבי השכונה?
"ישנן 16 קבוצות שונות שהשחקנים וצוות המורים מעבירים בה לאוכלוסיות שונות כמו נוער בסיכון, ילדים בצרכים מיוחדים, עולים חדשים, עובדים זרים, קשישים, נוער דתי וכיוצא מזה. הילדים מאוד אוהבים את השיעורים והם אף נוסעים עם הופעות לחו"ל, והסטודנטים לומדים מהם. כל הכוכבים שיצאו מהבית ספר זה אנשים שעברו כאן ולמדו מהשכונה".
איך מתקבלים לבית הספר?
"אני מעדיף שזה יהיה אחרי שירות צבאו או לאומי. בגדול זה מגילאי 18 עד גיל 30 מקסימום. לאנשים שעברו את גיל 30 יש הרבה מאוד מקומות, חוגים וסדנאות, שהם יכולים ללמוד ואחר כך לשחק בכל מיני מקומות.
"לבית הספר יכולים להתקבל כולם - אנשים בעלי כישרון וחרוצים. לסטודנטים שיש להם בעיות כספיות אנחנו מעניקים מלגות במידת הצורך, ויש הרבה סוגים של מלגות אצלנו.
"חשוב לי מאוד שהסטודנטים שלי ידעו לשיר. זו אמנם לא חובה, אבל הרבה יותר דלתות נפתחות אם יודעים לשיר".
ומה מהלך מסלול הלימודים?
"הסטודנטים חייבים להבין שהם נכנסים למסע מרתק, עולם של רגש. המסע הזה משנה אותך - אתה לא יוצא אותו הדבר. הם חייבים ללכת עם זה עד הסוף, רחוק ולהיות מאוד ממוקדים. הסטודנטים חיים בעולם תחרותי, וזה דבר חיובי, אבל הם צריכים לזכור שקודם כל הם מתחרים מול עצמם".
מה היחס שלך לבתי ספר אחרים למשחק?
"אני שמח שיש אותם, זה גורם לי להתחזק ולהתפתח בעצמי".
ידוע ששחקנים הם טיפוסים מעניינים, אבל אולי תתן לנו דוגמא לסיפורים מיוחדים אפילו יותר מהבית ספר?
"אנחנו לא מתייחסים באופן מיוחד לאף אחד בבית הספר, אבל סיפורים מעניינים תמיד יש. הנה, רק השנה התקבל לבית ספר טרנסקסואל - גבר שהפך לאישה, והיום הוא אישה יפהפיה שמדגמנת. והשנה גם התקבל בחור מאוד כישרוני עם פוטנציאל ענק - פליט מסודן בשם חמיס. בדרך לישראל הוא כבר שיחק בתיאטרון בקהיר, ואני מאמין שבעולם התרבות כישרון יותר חשוב מפוליטיקה".
אגב כישרון, מה דעתך על כל נושא הפירסום?
"היום אתה מפורסם, מחר כבר לא. אבל מה שמשנה זה מה שיש לך לתת לאנשים. הפרסום זה רק כלי כדי לקבל עוד עבודה וזהו. כל מי שהיה בתכניות ריאליטי - הם באים והולכים כי הם לא יודעים איך ומה הם יכולים לתת. אבל אם הם ממשיכים לעבוד על זה ועם זה, הם מצליחים! אני רוצה להגיד לאנשים שרוצים להיות מפורסמים - כדאי שיהיה לכם בסיס כי בלי בסיס אין מה למכור. ובשביל זה צריך ללמוד.
"משחק זה לא רק מקצוע לאנשים יפים וצעירים - זה חיים, עבודה עצמית ותחרות וכל הזמן להיות עם יד על הדופק".
שאלה אחרונה אבל אולי הכי חשובה: אתה מאושר?
"לפעמים אני חושב שאני לא צריך להיות כאן בכלל, עובד 24 שעות ומשנת 1981 אין לי מנוחה (-כאן הוא צוחק אחרי שהזמנו אותו להירשם לאתר כי יש לנו כרטיס טיסה לחו"ל למי שזוכה בהגרלה - כ"ש). לפעמים אני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את כל זה, יש פה כל כך הרבה דרמות וסיפורים. כבר בן 62, ובשביל מה אני צריך את זה? אבל אז אני קם בבוקר, מתחיל את העבודה שלי ופשוט ממשיך, כי יש לי הרבה דברים לתת, ככה אני מרגיש ומאמין".
