מחושך לאור
מאת: דמיטרי שטוחין.
שמעון אזולאי נולד לבקן, וספג הרבה מאוד הצקות ועלבונות. אבל הוא למד לסלוח, לכתוב שירה ולהיות אופטימי באופן כללי. בואו לקרוא סיפור עצוב עם סוף טוב
תכירו את שמעון אזולאי. הסיפור שלו הוא עצוב, אבל גם מלא באופטימיות. סיפור עם אלימות ורוע, אבל גם אור וחיים. סיפור על לעג ואיך מתגברים על הלעג הזה ורואים רק את הטוב בבני האדם האחרים.
שמעון הוא לבקן. לבקנות היא פגם גנטי, חוסר בחומר שנקרא מלנין, שנותן צבע לעיניים, לעור ולשיער. הוא נראה שונה, ובזמן שהיה בבית הספר, הוא ספג הרבה מאוד לעג מהילדים האחרים שלמדו איתו, וגם לצערו מהמורים. אבל האמת היא שהוא ספג הרבה לעג מסביב - הוא בקושי יכול לראות וכשהוא היה עולה לאוטובוס ושואל את הנהג איזה קו זה, לזכות בתשובה מעליבה כמו "מה אתה עיוור" זה בהחלט לא מה שהוא היה רוצה לשמוע. זה מעליב. אבל שמעון התגבר על זה, כמו גם על שאר הצחוקים או העלבונות שהוא היה שומע מאנשים בזמן שהוא נוסע ברכבת או באוטובוס.
כשהגיע לגיל 19, שמעון ידע שהוא לא יוכל להתגייס, אבל הוא ניסה להתנדב. צה"ל לא הסכים לקבל אותו. אבל שמעון לא ויתר והוא עושה שירות לאומי כל יום - עוזר לילדים עיוורים. הוא גם עבר תהליך של חזרה בתשובה, והיום הוא דתי לאומי כי לדבריו: "שם מבינים אותי ולא צוחקים ממני".
אבל האהבה והתשוקה האמיתית של שמעון היא שירה. הוא כותב שירים על אור - לא כזה של שמש, אלא של החיים. הוא כבר כתב ספר למשרד החינוך, ספר שעד היום משתמשים בו ללימוד ילדים עיוורים. השירים שהוא כותב הם מהחיים שלו, והמנטרה העיקרית שלו (ולדעתי צריכה להיות של כולנו - כ"ש) היא שהעיקר שלכולם יהיה רק טוב, ואם הוא, אחרי כל הדברים שעבר, סלח לכולם, אז אפשר פשוט ללמוד לסלוח.
אנחנו גם מצרפים שיר של שמעון שתוכלו לקרוא, כי לדעתנו הוא פשוט השראה לכל אחד.
אור / שמעון אזולאי
בכל אחד נמצא לו אור קטן
אור שדולק בתוכו כל הזמן
אור שחבוי לו אל הכלים
אור שמרגישים רק אם מסתכלים
לכל אחד יש אור בתוך הלב
אור שמח ואור שכואב
לכל אחד האור במקור אחר
בתוך הלב עמוק מסתתר
אם ניתן לאור לצאת לעולם
לזרוח כמו שהוא לכולם
נרגיש איך לאט לאט הוא גדל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה